הכרעת דין בתיק פ"ל 1506-08

1.            כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות ובקלות ראש בגין אירוע מיום 23.8.08 שעה 02:10. נטען כי הנאשם נהג כשהוא שיכור. מפיו נדף ריח אלכוהול חריף, התנהגותו הייתה רדומה, עיניו אדומות והוא התנדנד בהליכה ובעמידה. עוד נטען כי הנאשם כשל בביצוע בדיקת נשיפה וסרב למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות.

2.            לפי גרסת התביעה, הנאשם נהג  במועד האמור כשהוא מסיע שני נוסעים. מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול אך הוא טען כי לא צרך אלכוהול. עיניו של הנאשם היו אדומות התנהגותו רדומה. בבדיקת נשיפון התגלתה אינדיקאציה לנהיגה בשכרות. הנאשם נדרש לבצע בדיקת נשיפה אך הבדיקה נכשלה עקב נפח נשיפה לא מספיק. משכך נדרש לבצע בדיקת דם. הנאשם הסכים למסור דגימת דם ולפיכך נלקח לאמבולנס משטרתי שחנה בתחנת המשטרה מרחב ירקון. משמעות הסירוב להיבדק הוסברה לנאשם,  אך הוא חזר בו מהסכמתו למסור דגימת דם  וטען כי הוא מפחד ממחטים. בדיקת מאפיינים נערכה לנאשם לפני בדיקת הנשיפה ועל פיה הנאשם התנדנד בעמידה, במבחן הליכה על קו הנאשם התנדנד, לא הצמיד עקב לאגודל והסתייע בהרמת ידיים. במבחן הבאת האצבע לאף החטיא הנאשם באצבע שמאל. השוטר התרשם כי הנאשם נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול.

3.            באשר לבדיקת הנשיפה- עיון בפלטי הנשיפה מלמד כי נפח הנשיפה היה אפס וכל הנשיפות נפסלו עקב נפח נשיפה לא מספיק. הנאשם הינו בחור צעיר אשר לא הוכיח קיומה של מגבלה רפואית כלשהי למסור דגימת נשיפה. בעדותו טען הנאשם כי במשך תקופה קצרה סבל מאסטמה, אך לאחר מכן הודה כי אינו זוכר אם הדבר היה בשנת  2008,  וכי לא מסר לבאת כוחו מסמכים רפואיים לאימות הטענה. בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 2538/11 אבי בר .נ. מדינת ישראל, כדלקמן: "אין לקבל גם טענתו של המבקש לפיה "רק" לא הצליח לבצע את בדיקת הנשיפה. כך קבע בית משפט השלום: "מתוך מאות תיקים ששמעתי, למעט חולי אסטמה לא היה נבדק שלא מסוגל היה לנשוף כהלכה לינשוף וללא קודי מיוחד. כשלון בששה ניסיונות מהוה ראיה ניצחת לסרבנותו של הנאשם". לנסיונו הרב של סגן הנשיא יש ליתן את המשקל הראוי".

4.            אוסיף עוד כי הטענה בדבר מחלת אסטמה הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של הנאשם בעוד שבמועד האירוע לא טען הנאשם דבר וחצי דבר בעניין זה. בהודעתו במשטרה נשאל הנאשם מדוע לא הצליח בבדיקת הנשיפה והוא השיב " לא יודע למה לא הצלחתי".

5.            השוטרים לא ייחסו לנאשם נהיגה בשכרות מכוח כישלונו בבדיקת הנשיפה, אלא הוא נדרש לבצע בדיקת דם.  כאמור, הנאשם סרב למסור דגימת דם,  והשאלה אם סירוב זה היה מוצדק עוד תידון.

6.            באת כוח הנאשם טענה כי מעדותו של עד תביעה 1 עולה כי בתחילה כשהסכים הנאשם למסור דגימת נשיפה הוא הוחתם על סעיף 8 לדוח אכיפת נהיגה בשכרות שעניינו "דרישה להיבדק", אך משסרב הנאשם למסור דגימת דם , רשם עד תביעה בסעיף 8 כי הנאשם מסרב, והותיר את חתימת הנאשם שהייתה כבר על הטופס בעת שהסכים לביצוע הבדיקה. על כן, לטענתה, לא ניתן להסתמך על הטופס על מנת לקבוע כי משמעות הסירוב להיבדק  הוסברה לנאשם כנדרש בחוק. מקובל עלי כי יש פגם בדרך בה פעל עד תביעה 1, אולם אינני סבורה כי פעולה זו בוצעה בחוסר תום לב. לאחר שהעד הוסיף בסעיף 8 כי הנאשם סרב לבדיקת דם, היה מוטל עליו להסביר לנאשם את הרישום בטופס  ולבקש מהנאשם לחתום בשנית.

7.            הנאשם הודה בעדותו כי משמעות הסירוב למסור דגימת דם הוסברה לו על ידי השוטרים, אך הוא עדיין סרב. בעניין זה מן הראוי להפנות לאמור בהודעתו של הנאשם:

"ש. לאחר שסירבת למסור דגימת דם לגילוי רמת אלכוהול ושלא הצלחת לבצע בדיקת ינשוף לגילוי אלכוהול הוסבר לך על ידי כי מי שמסרב למסור דגימת אויר נשוף ודם נראה על פי החוק כמי שנוהג תחת השפעת אלכוהול שעונשה בפועל שנתיים פסילה לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק עדיין סירבת למסור דגימת דם, מדוע?

ת. לא הצלחתי לבצע בדיקת אויר ואני פוחד מבדיקת דם.

ש. אתה מבין את משמעות סירובך

ת. הבנתי את זה."

8.         סעיף 64 ב(ב3) (3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א-1961 קובע כי נטילה של דגימת דם תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימת דם לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה.

בהסתמך על הוראה זו טענה ההגנה כי הדרישה למתן דגימת דם לא הייתה על פי הוראות הפקודה היות והנאשם נדרש למסור דגימת דם באמבולנס משטרתי ולא בתחנת משטרה בתנאי מרפאה.

יש לקבל טענה זו. על פי החוק נטילת הדם הייתה צריכה להיעשות בבית חולים או במרפאה המצויה בתחומה של תחנת משטרה, אך לא באמבולנס משטרתי. לפיכך יש לקבוע כי על פי החוק היה נאשם זכאי לסרב לבדיקת דם באמבולנס משטרתי.

9.         טענה אחרונה זו נכונה ומוצדקת משפטית, אך בפועל לא היה זה הנימוק לסירובו של הנאשם למסור דגימת דם. במועד האירוע הצדיק הנאשם את סירובו בפחד ממחטים.

10.        בעדותו טען הנאשם לראשונה כי הוא סרב למסור דגימת דם היות והאמבולנס עמד ברחוב והוא לא ידע אם מי שעתיד ליטול את הדגימה הוא בעל הכשרה רפואית מתאימה. הנאשם חזר והדגיש טענה זו שוב ושוב, אך דינה כדין "עדות כבושה", שמשקלה מועט. ככלל, סברתי שעדות הנאשם לא הייתה אמינה, ולדעתי אף מתחכמת. עדותו של הנאשם לא הייתה כנה, ולהתרשמותי הנאשם המציא תשובות תוך כדי החקירה ועשה זאת בקלילות  וללא היסוס. כך לדוגמא, משנשאל הנאשם מדוע התנדנד בבדיקת הליכה על הקו הוא טען כי אין פלא שהתנדנד היות ונדרש ללכת על קו ישר בעיניים עצומות. טענה זו נראית על פניה בלתי סבירה, ובאת כוח הנאשם לא חזרה על טענה זו בסיכומיה.

11.        במקרה דנן די בתוצאות בדיקת המאפיינים ובהתרשמות השוטרים  על מנת להביא למסקנה כי הנאשם היה שיכור. ברע"פ 3828/11 ג'ולייט אבוהרון .נ. מדינת ישראל, פסק כבוד השופט רובינשטיין כי: "" בדיקת המאפיינים והתרשמות השוטרים, משקפים מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים לבחינת שכרותו של אדם. אמנם אין מדובר בממצא מדעי, אך בית משפט זה עמד לא פעם על כך, שלשם בחינת שכרותו של אדם ניתן להתבסס על מבחנים אלה, ואין הכרח כי ייתמכו גם בראיות מדעיות".

12.        במועד האירוע היה הנאשם בחברת ידידה וחבר מבית חנינא. הנאשם טען כי חבריו שתו אלכוהול בעת הבילוי בחוף הים באשדוד, אך הוא לא שתה. בהמשך הערב הם יצאו לבילוי במועדון בתל אביב. הנאשם לא זימן לעדות מטעמו איש  מחבריו ולהימנעותו זו לא ניתנה סיבה מספקת. עובדה זו אינה פועלת לטובת הנאשם.

13.        למען הזהירות ולנוכח הפגם שנפל משנדרש הנאשם למסור דגימת דם באמבולנס משטרתי, ארשיע את הנאשם בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. לענין זה, ראה ,ע"פ (ת"א) 7159/09 אבי דלאל .נ. מדינת ישראל, פסק דין שניתן על ידי כבוד השופטת אמסטרדם.